עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי ! קוראים לי מאיה ואני בת 14 בכיתה ט'. בבלוג אשתף אתכם בחיי האישים, אספר לכם דברים שקורים לי ואת מחשבותיי.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
הפוסט הראשון | מה תרצו שיהיה בפוסטים הבאים?
04/04/2017 22:43
מאיה
היי לכולם ! 
מה קורה? מה נשמע? 
אני ממש רוצה כבר להתחיל את הבלוג ולכתוב פוסטים, ובנוסף שיהיה לכם מעניין לקרוא. חשבתי אולי שתהיה פינה שתקרא:"מה אני חושבת על....?" וכל פעם בפינה זו אציג את דעתי על מישהומשהו. 
חשבתי גם שאוכל לעשות לכם כל מיני טאגים, כמו טאג הקיץ, טאג ה100 שאלות שלא שואלים וכדומה. 
בנוסף לכך, חשבתי שאוכל להעלות כל מיני פוסטים , שבהם אני מייעצת/נותנת לכם טיפים כמו: מה לקנות לחברה ליום הולדת? מה לעשות בחופשה כשמשעמם ואין מה לעשות? וכל מיני כאלה.. 
אני ממש אשמח אם תגיבו מה דעתכם על הרעיונות ועל הבלוג בכללי. מאוד חשוב לי שתאהבו את התוכן והוא לא יהיה משעמם. 
תכתבו בבקשה אילו מהרעיונות הכי אהבתם, או שלא אהבתם בכלל. בנוסף אני ממש אשמח אם תסמנו את הפוסט הזה בכוכב או באהבתי.
ניפגש בפוסט הבא , ואני מבטיחה שאני אשתדל שהוא יהיה מעניין ! 

1 תגובות
שעת סיפור || כמעט נאנסתי
10/11/2017 16:38
מאיה
היי! היום אני החלטתי לספר לכם איך לפני כמה ימים כמעט נאנסתי.
זה היה יום רגיל, התבטלו לי השעתיים האחרונות אז החלטתי לחזור הביתה באוטובוס, זה משהו די שגרתי אצלי לנסוע באוטובוס לבד, אני כבר בת 14 ואני נוסעת באוטובוס 2-3 פעמים בשבוע.
האוטובוס עצר לי בתחנה, ירדתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלי. הדרך לביתי כוללת את הכביש הראשי של השכונה שלי, השכונה שלי די שקטה והרחוב הראשי הוא לא "רועש" או משהו כזה, אין בו אפילו רמזורים, הוא פשוט הכביש שממנו יוצאים מהשכונה. 
התחלתי ללכת, והבחנתי באוטו לבן די קטן, שבתוכו יש איש לא רזה בכלל, עם זיפים ושיער שחור. האמת שדי פחדתי- שהוא יחטוף אותי או משהו כזה, אבל הייתי בטוחה שאני סתם דרמתית והיסטרית. המשכתי ללכת, ואז הוא אמר לי :"תגידי איך מגיעים ל******?" עניתי לו שהוא צריך להמשיך ישר ושמאלה, לאחר מכן הוא טען שהוא לא שומע וביקש שאתקרב, עניתי לו שוב שהוא צריך להמשיך ישר ושמאלה והמשכתי ללכת. חשבתי לעצמי- איזה מזל, זה סתם איש תמים שלא ידע איך להגיע ל***** ורק רצה את עזרתי. 
יומיים/שלושה ימים לאחר מכן, אמא שלי שלחה לי הודעת וואצאפ שמסביר שיש מישהו שמטריד מינית נערות וצריך להיזהר וכאלה. הייתי בטוחה שזה בדיחה כי תמיד מפיצים סתם הודעות מפחידות כאלה, ישר עניתי לאימי שזה שקר שלא תילחץ ושהמון אנשים סתם ממציאים הודעות ומפיצים אותם.
היא ענתה לי שזה לא שקר, שזה קרה לאחות של מישהי מהכיתה של אחותי, מה שקרה לה שאיש כלשהו שאל אותה איך מגיעים ל*******, היא ענתה לו, הוא טען שהוא לא שומע אותה וביקש שתתקרב. אני קוראת שוב את ההודעה, ומגלה שהתיאורים של האיש "המטריד מיני" שמתוארים בהודעה, זהים לתיאורים של האיש ששאל אותי איך מגיעים ל****. גם בהודעה כתוב שהוא מלא, עם שיער שחור, זיפים ורכב קטן לבן. 
עשיתי אחד ועוד אחד, והבנתי שאותו האיש שפגשתי לפני כמה ימים, ניסה להטריד אותי מינית, ואם הייתי מתקרבת יותר אל האוטו, יכול להיות שהייתי אחת מתוך הרבה בנות שהוטרדו מינית. 
טוב אז זה היה הסיפור שלי על איך *כמעט* נאנסתי, זה מלחיץ ברמות אך עם זאת אני לא יודעת איזו נערה שפויה תתקרב ככה לאוטו זר שבתוכו יש איש די מפחיד. 
אני לא יודעת אם זה בגלל שפשוט יש לי מזל, או שאני סתם פחדנית היסטרית שעושה ביג דיל מכל דבר. אני מקווה שהגעתם עד לפה!
אל תשכחו להגיב את דעתכם ולשאול אותי שאלות - אם יש לכם, תמיד אני עונה לכם ונכנסת לבלוגים של המגיבים כדי להכיר אתכם.
מאיה
2 תגובות
להיות שייך
06/11/2017 19:26
מאיה
חשבתי הרבה על המילה שייכות בזמן האחרון, בעיקר כי בתחילת השנה לא הרגשתי שייכת, וזו פחות או יותר הפעם ראשונה שהרגשתי ככה. 
הגעתי למסקנה שלמילה "שייך" או "שייכות" יש לא מעט משמעויות, האמת אני חושבת שמשמעויות זאת לא המילה הנכונה, הרגשות זאת המילה. כלומר- כשמשתמשים במילה שייכות יש כמה רגשות אפשריים שיכול להיות שאתה מרגיש. לדוגמה: אני יכולה להגיד שאני שייכת לארץ כלשהי, אבל תכלס אתה מרגיש הכי לא שייך, הכי פחות נחוץ או הכרחי.  וגם אפשר להרגיש שייך, לא כאילו יש לך בעלים או משהו כזה, אני מתכוונת שאתה מרגיש נוח שם, שמאפשרים לך להיות מי שאתה ושאתה נהנה להיות שם. שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני מרגישה לא בנוח בכיתה שלי, או שלא מאפשרים לי להיות מי שאני. אני פשוט מרגישה שייכת למקום אחר, שזה לא המקום בשבילי. הרבה אנשים עוברים מכיתה לכיתה כי יש להם קושי חברתי, אבל לא במקרה שלי.  אני לא יכולה להגיד שהייתי מקובלת, כי אף בן אדם לא יכול להגיד דבר כזה על עצמו, אבל החברות הכי טובות שלי היו מקובלות,ובזה אני בטוחה. ואני לא הייתי מ"השפוטות" כי אני יודעת שאני הייתי החברה הכי טובה שלהן, והן שלי, הן לא היו צבועות, וזה מה שאהבתי בהן. תמיד היינו כנות אחת עם השנייה.
כרגע, כל העולם שלי סובב סביב: לשמור קשר עם חברות טובות שלי לא מהכיתה, להתחבר לבנות מהכיתה שלי וגם לבנים כמובן ;) ולימודים. בעיקר  ל י מ ו ד י ם ! ! 
אני מקווה שהגעתם עד לפה ולא שיעממתי אתכם. היום פשוט החלטתי לכתוב לכם את המחשבות שלי, פשוט סיפרתי לכם מה אני חושבת. אשמח אם תגיבו לי מה חשבתם על הפוסט ואם יש לכם שאלות, כי אני עונה לכם ואחרי זה מסתכלת בבלוגים של מי שכתב לי !
מאיה 

8 תגובות
הסיפור המלא על המעבר
04/11/2017 11:33
מאיה
היום החלטתי לספר לכם את הסיפור המלא על המעבר שלי. מי שקרא את הפוסט הקודם יודע שעברתי כיתה, עברתי מכיתת מופ"ת לכיתה רגילה. האמת שאף פעם לא ממש רציתי ללכת לכיתת מופת. הבית ספר שלי הוא בית ספר פרטי ונחשב לבית ספר טוב, בנוסף גם צריך להתקבל אליו, אז גם הכיתה הרגילה נחשבת לטובה. אז למה הלכתי למופת אם לא רציתי? בגלל ההורים שלי בעיקר. אני לא יודעת אם הם רצו שאלך למופת כי זו כיתה טובה, או כי הם רצו שאתקבל לבית ספר הזה, ויש לי סיכוי טוב יותר להתקבל למופת, ואז אוכל לעבור לאיזה כיתה שארצה.
אז הוריי שכנעו אותי לנסות להתקבל, ואמרו שאם ארצה אוכל לעבור כיתה לפני היום הראשון ללימודים. התקבלתי, וכבר בפסח של כיתה ו' הייתה לנו מכינה והכרתי את כל מי שיהיה איתי בכיתה. הכרתי חברות, ולא רציתי לעזוב, ידעתי שממש טוב לי מבחינה חברתית, ואוכל להשקיע קצת יותר בלימודים. 
הכל בעצם התחיל כשהיה לנו מבדק במתמטיקה, וקיבלתי ציון חרא. הרגשתי שפשוט כל הביטחון שהיה לי ירד, בחיים לא חשבתי שאקבל ציון כזה. מאז כל מבחן בפיזיקה או מתמטיקה פשוט למדתי בטירוף בתקווה לא להיכשל. 
באמצע כיתה ח' החלטתי שזהו, אני לא מסוגלת יותר. אני גם ככה לא רציתי מלכתחילה להיות במופת, אז למה לי להיות בכיתה הזאת? אני זוכרת שבשנה שעברה ביום האחרון ללימודים, כשהמחנכת הודיעה שאני עוזבת, החברות שלי פשוט בכו, והרגשתי ככ רע עם עצמי שבגלל המעבר הן אשכרה בוכות. במיוחד כשאחת מהן אף פעם לא בוכה, בטח שלא בפומבי.
דיברתי עם המחנכת ועם היועצת, ובחופש הגדול הודיעו לי סופית שאני עוברת. 
ביום הראשון ללימודים בכיתה ט' בכלל לא הסתדרתי, זאת אומרת כן הכרתי חברות והכל, אבל לא הרגשתי שייכת. כל הזמן הסתובבתי עם חברים שלי מהשכבה.
ככה זה היה בערך כל השבוע הראשון. אחר כך כבר ממש התחברתי עליהן, ואני ממש מרגישה שייכת ושהן חברות אמיתיות. 
אני מקווה שלא שיעממתי אותכם והגעתם עד לכאן, כתבתם לי שתשמחו לקרוא את הסיפור המלא על המעבר שלי אז פשוט כתבתי אותו. אני אשמח שתכתבו לי מה תרצו שאכתוב בפוסטים הבאים- חוויות אישיות שלי, דברים שקורים לי, לספר על החיים האישים שלי, על נושאים שאני אוהבת וכו'.
מאיה
5 תגובות
המעבר
02/11/2017 19:38
מאיה
היי! אז האמת שלא יצא לי ממש להפעיל את הבלוג.. קרו לי די הרבה דברים מאז, ויש דברים שאני רוצה לשתף אותכם. אני כבר בכיתה ט', ועברתי כיתה, זאת אומרת שנה שעברה הייתי בכיתה ח1 ועכשיו אני בכיתה ט6, לא שהיה לי רע או משהו, ממש ממש לא! היה לי הכי כיף שיש וחברים מדהימים ובאמת הרגשתי פשוט הכי כיף שם. אבל זו הייתה כיתת "מופת", והיה לנו ככ הרבה לחץ בלימודים ופשוט לא עמדתי בזה! לא יכולתי יותר להרגיש שאני הכי גרועה בכיתה, מפגרת בלימודים ופשוט נמאס לי מההרגשה הזאת. אז החלטתי לעבור לכיתה אחרת, כיתה "רגילה". האמת שבהתחלה היה לי לא קל בכלל, כל הזמן הייתי עם חברים שלי מהשכבה ובכלל לא הייתי בכיתה. עכשיו אני כבר די מחוברת אליהם והבנות ממש חמודות וגם הבנים(: חוץ מאיזה ילדה מעצבנת אחת אבל זה סיפור לפעם אחרת, בקיצור אם אתם רוצים שאני אספר לכם את הסיפור המלא ואת כל מה שקרה לי אני אשמח אם תכתבו!
מאיה
2 תגובות