עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
היי ! קוראים לי מאיה ואני בת 15 עולה לכיתה י'. בבלוג אשתף אתכם בחיי האישים, אספר לכם דברים שקורים לי ואת מחשבותיי.
חברים
System Meאני ?
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מאוהבת?
27/08/2018 22:57
מאיה
אני אפילו לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו, תמיד הוא היה זה שרודף אחריי, שמתחיל שיחות, ועכשיו כבר לא. ואני מרגישה שזה חסר לי. יצאנו פעם אחת לסרט, לא יודעת אפילו אם זה היה דייט או סתם פגישה של ידידים, כי זה פשוט היה גרוע. הלכנו לאיזה סרט אקשן או משהו כזה, זה היה בחופשת פסח ממש מזמן, הכל היה מביך. 
היום הם יצאו לסרט רק שניהם. הוא ושלומית (שם בדוי). שלומית דווקא נחמדה, אנחנו מדברות לא מעט והיא ממש חמודה. אבל באמת קיוויתי שהיה להם משעמם ושהאווירה ביניהם הייתה גרועה. הלוואי שהוא מתגעגע אליי, שהוא מתגעגע לשיחות הארוכות שהיינו נוהגים לעשות ובכללי שהוא מרגיש בחסרוני. היינו ידידים ממש טובים ואף פעם לא חשבתי עליו בצורה שהיא מעבר לידיד טוב, אבל עכשיו, הכל נראה ומרגיש לי אחרת. אני רוצה שהוא יאהב אותי, שהוא לא ירגיש לשלומית כלום, ואם לא זה, לפחות שהכל יחזור להיות כמו פעם. 
8 תגובות
לקראת התיכון
09/07/2018 20:43
מאיה
וואו. עוד חודשיים תיכון. מצד אחד, אני מפחדת בטירוף ולא יודעת למה לצפות. מצד שני, אני מתרגשת ממש ומצפה כבר להתחיל, יש מגמות, אין תלבושת אחידה ובאופן כללי הכל משתנה. מרגיש כבר שצריך להיות אחראיים ממש, לא להבריז ולתת את כל כולי, כי מצפות לי עכשיו 3 שנים שבהם אני חייבת להשקיע. אני לא מהאלה שעושות 5 יחידות בשביל ההורים. זאת אומרת, כן חשוב לי שההורים שלי יהיו גאים, אבל בעיקרון אני עושה את זה בשבילי, בשביל העתיד שלי, בשביל שלי יהיה טוב. אני רק בת 15, אבל פתאום כולם מתחילים לחשוב על העתיד. אין לי שמץ של מושג מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה, ואני אפילו לא יודעת מה ארצה לעשות בצבא, אני בקושי מכירה את התפקידים. יש בי איזהשהו פחד שלא אצליח, שאכשל או אתאכזב. אני רוצה לתת מעצמי את ה100 אחוז ב3 שנים הבאות, ואני מפחדת שזה לא מספיק. בנוסף ללחץ של הלימודים, יש את המחויבות אישית ואני בעצמי עוד אין לי מושג איפה אני אתנדב. ככ הרבה דברים וציפיות שיש לי שאני לא בטוחה שאעמוד בכולם. בסך הכל אין לי הרבה תכנונים לתיכון חוץ מלהצליח. הדבר שבאמת אני רוצה שיקרה. כתבתי פה יחסית הרבה על להצליח בלימודים כאילו זה הדבר היחידי שקשה לדעתי בתיכון. אני מפחדת שיתנתק לי הקשר עם החברים הקרובים שבשכבה שלא איתי במגמות. ברור לי ש"אם אתם חברים אמיתיים הקשר לא יתנתק". אבל אם לא יהיה לנו זמן להיפגש זה לא משהו שאני יכולה לשלוט עליו. השנה הזאת הייתה לי לא קלה. שנה ראשונה בה יש הקבצות, שנה בה אני בכיתה חדשה וזה היה בשבילי סוג של "התאקלמות" לכיתה. לא היה לי קל, אבל אני חושבת שבסך הכל הסתדרתי. יש לי שם חברים טובים, ובלימודים אני סבבה פלוס. ווואו נראה לי שחפרתי בטירוף. תודה למי שקרא עד לפה, אשמח אם תכתבו לי את דעתכם בתגובות:)
1 תגובות
פעם אחרונה
19/01/2018 15:15
מאיה
 החלטתי ללכת לשם בסוף, יודעת שזו כנראה הפעם האחרונה שאהיה שם, שארגיש את האווירה. תמיד זה היה בין המקומות האהובים עלי, ולא ברור ככ למה, פשוט היה לי כיף להיות שם. הרגשתי שייכת, גם אם לא הכרתי שם אף אחד, לכולנו הייתה את הסיבה שהם באים, וזה היה כיף. לפני חודש וחצי בערך הבנתי שלא אוכל לחזור לשם יותר, הוא פוטר. לא ממש ידעתי איך אתמודד, זה היה לי קשה, בעיקר כי רציתי ללכת לשם כל כך הרבה פעמים. לפני שבוע וחצי הרגשתי שאני חייבת ללכת לשם, חייבת להיפרד, להיות שם פעם אחרונה. להרגיש את האווירה ולתמוך בקבוצה, גם בהפסדים וגם בנצחונות. אז הלכתי לשם, ידעתי שאתחרט אם לא אלך. אז אני הולכת לשם יושבת וחושבת על כל הרגעים הטובים שהיו כאן, שחייכתי ללא הפסקה וגם את הרגעים הפחות טובים והמדכאים. אי היה אפשר לקרוא לזה בית שני, כי לא הייתי שם כל כך הרבה פעמים, אבל באתי לשם לא מעט, וזה נהפך למן שגרה להגיע כל פעם. עם הזמן, כבר התחלתי להכיר את האנשים, והקבוצה הייתה חלק ממני. חלק בלתי נפרד. איך אני אמורה פשוט לשכוח מזה? לעבור הלאה לקבוצה אחרת? ועוד לקבוצה פי 10 יותר גדולה... שם אי אפשר ממש להכיר את האנשים, ולא נראה לי שאוכל אי פעם לדבר עם הקבוצה. זה פשוט לא אותו דבר.
בכוונה אני לא מציינת את שם המקום או את הסוג שלו או כל דבר אחר כדי שאם תכירו אותי במציאות לא תוכלו לקשר ביני לבין הפוסט הזה.
1 תגובות
שעת סיפור || כמעט נאנסתי
10/11/2017 16:38
מאיה
היי! היום אני החלטתי לספר לכם איך לפני כמה ימים כמעט נאנסתי.
זה היה יום רגיל, התבטלו לי השעתיים האחרונות אז החלטתי לחזור הביתה באוטובוס, זה משהו די שגרתי אצלי לנסוע באוטובוס לבד, אני כבר בת 14 ואני נוסעת באוטובוס 2-3 פעמים בשבוע.
האוטובוס עצר לי בתחנה, ירדתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלי. הדרך לביתי כוללת את הכביש הראשי של השכונה שלי, השכונה שלי די שקטה והרחוב הראשי הוא לא "רועש" או משהו כזה, אין בו אפילו רמזורים, הוא פשוט הכביש שממנו יוצאים מהשכונה. 
התחלתי ללכת, והבחנתי באוטו לבן די קטן, שבתוכו יש איש לא רזה בכלל, עם זיפים ושיער שחור. האמת שדי פחדתי- שהוא יחטוף אותי או משהו כזה, אבל הייתי בטוחה שאני סתם דרמתית והיסטרית. המשכתי ללכת, ואז הוא אמר לי :"תגידי איך מגיעים ל******?" עניתי לו שהוא צריך להמשיך ישר ושמאלה, לאחר מכן הוא טען שהוא לא שומע וביקש שאתקרב, עניתי לו שוב שהוא צריך להמשיך ישר ושמאלה והמשכתי ללכת. חשבתי לעצמי- איזה מזל, זה סתם איש תמים שלא ידע איך להגיע ל***** ורק רצה את עזרתי. 
יומיים/שלושה ימים לאחר מכן, אמא שלי שלחה לי הודעת וואצאפ שמסביר שיש מישהו שמטריד מינית נערות וצריך להיזהר וכאלה. הייתי בטוחה שזה בדיחה כי תמיד מפיצים סתם הודעות מפחידות כאלה, ישר עניתי לאימי שזה שקר שלא תילחץ ושהמון אנשים סתם ממציאים הודעות ומפיצים אותם.
היא ענתה לי שזה לא שקר, שזה קרה לאחות של מישהי מהכיתה של אחותי, מה שקרה לה שאיש כלשהו שאל אותה איך מגיעים ל*******, היא ענתה לו, הוא טען שהוא לא שומע אותה וביקש שתתקרב. אני קוראת שוב את ההודעה, ומגלה שהתיאורים של האיש "המטריד מיני" שמתוארים בהודעה, זהים לתיאורים של האיש ששאל אותי איך מגיעים ל****. גם בהודעה כתוב שהוא מלא, עם שיער שחור, זיפים ורכב קטן לבן. 
עשיתי אחד ועוד אחד, והבנתי שאותו האיש שפגשתי לפני כמה ימים, ניסה להטריד אותי מינית, ואם הייתי מתקרבת יותר אל האוטו, יכול להיות שהייתי אחת מתוך הרבה בנות שהוטרדו מינית. 
טוב אז זה היה הסיפור שלי על איך *כמעט* נאנסתי, זה מלחיץ ברמות אך עם זאת אני לא יודעת איזו נערה שפויה תתקרב ככה לאוטו זר שבתוכו יש איש די מפחיד. 
אני לא יודעת אם זה בגלל שפשוט יש לי מזל, או שאני סתם פחדנית היסטרית שעושה ביג דיל מכל דבר. אני מקווה שהגעתם עד לפה!
אל תשכחו להגיב את דעתכם ולשאול אותי שאלות - אם יש לכם, תמיד אני עונה לכם ונכנסת לבלוגים של המגיבים כדי להכיר אתכם.
מאיה
2 תגובות
להיות שייך
06/11/2017 19:26
מאיה
חשבתי הרבה על המילה שייכות בזמן האחרון, בעיקר כי בתחילת השנה לא הרגשתי שייכת, וזו פחות או יותר הפעם ראשונה שהרגשתי ככה. 
הגעתי למסקנה שלמילה "שייך" או "שייכות" יש לא מעט משמעויות, האמת אני חושבת שמשמעויות זאת לא המילה הנכונה, הרגשות זאת המילה. כלומר- כשמשתמשים במילה שייכות יש כמה רגשות אפשריים שיכול להיות שאתה מרגיש. לדוגמה: אני יכולה להגיד שאני שייכת לארץ כלשהי, אבל תכלס אתה מרגיש הכי לא שייך, הכי פחות נחוץ או הכרחי.  וגם אפשר להרגיש שייך, לא כאילו יש לך בעלים או משהו כזה, אני מתכוונת שאתה מרגיש נוח שם, שמאפשרים לך להיות מי שאתה ושאתה נהנה להיות שם. שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני מרגישה לא בנוח בכיתה שלי, או שלא מאפשרים לי להיות מי שאני. אני פשוט מרגישה שייכת למקום אחר, שזה לא המקום בשבילי. הרבה אנשים עוברים מכיתה לכיתה כי יש להם קושי חברתי, אבל לא במקרה שלי.  אני לא יכולה להגיד שהייתי מקובלת, כי אף בן אדם לא יכול להגיד דבר כזה על עצמו, אבל החברות הכי טובות שלי היו מקובלות,ובזה אני בטוחה. ואני לא הייתי מ"השפוטות" כי אני יודעת שאני הייתי החברה הכי טובה שלהן, והן שלי, הן לא היו צבועות, וזה מה שאהבתי בהן. תמיד היינו כנות אחת עם השנייה.
כרגע, כל העולם שלי סובב סביב: לשמור קשר עם חברות טובות שלי לא מהכיתה, להתחבר לבנות מהכיתה שלי וגם לבנים כמובן ;) ולימודים. בעיקר  ל י מ ו ד י ם ! ! 
אני מקווה שהגעתם עד לפה ולא שיעממתי אתכם. היום פשוט החלטתי לכתוב לכם את המחשבות שלי, פשוט סיפרתי לכם מה אני חושבת. אשמח אם תגיבו לי מה חשבתם על הפוסט ואם יש לכם שאלות, כי אני עונה לכם ואחרי זה מסתכלת בבלוגים של מי שכתב לי !
מאיה 

8 תגובות
הסיפור המלא על המעבר
04/11/2017 11:33
מאיה
היום החלטתי לספר לכם את הסיפור המלא על המעבר שלי. מי שקרא את הפוסט הקודם יודע שעברתי כיתה, עברתי מכיתת מופ"ת לכיתה רגילה. האמת שאף פעם לא ממש רציתי ללכת לכיתת מופת. הבית ספר שלי הוא בית ספר פרטי ונחשב לבית ספר טוב, בנוסף גם צריך להתקבל אליו, אז גם הכיתה הרגילה נחשבת לטובה. אז למה הלכתי למופת אם לא רציתי? בגלל ההורים שלי בעיקר. אני לא יודעת אם הם רצו שאלך למופת כי זו כיתה טובה, או כי הם רצו שאתקבל לבית ספר הזה, ויש לי סיכוי טוב יותר להתקבל למופת, ואז אוכל לעבור לאיזה כיתה שארצה.
אז הוריי שכנעו אותי לנסות להתקבל, ואמרו שאם ארצה אוכל לעבור כיתה לפני היום הראשון ללימודים. התקבלתי, וכבר בפסח של כיתה ו' הייתה לנו מכינה והכרתי את כל מי שיהיה איתי בכיתה. הכרתי חברות, ולא רציתי לעזוב, ידעתי שממש טוב לי מבחינה חברתית, ואוכל להשקיע קצת יותר בלימודים. 
הכל בעצם התחיל כשהיה לנו מבדק במתמטיקה, וקיבלתי ציון חרא. הרגשתי שפשוט כל הביטחון שהיה לי ירד, בחיים לא חשבתי שאקבל ציון כזה. מאז כל מבחן בפיזיקה או מתמטיקה פשוט למדתי בטירוף בתקווה לא להיכשל. 
באמצע כיתה ח' החלטתי שזהו, אני לא מסוגלת יותר. אני גם ככה לא רציתי מלכתחילה להיות במופת, אז למה לי להיות בכיתה הזאת? אני זוכרת שבשנה שעברה ביום האחרון ללימודים, כשהמחנכת הודיעה שאני עוזבת, החברות שלי פשוט בכו, והרגשתי ככ רע עם עצמי שבגלל המעבר הן אשכרה בוכות. במיוחד כשאחת מהן אף פעם לא בוכה, בטח שלא בפומבי.
דיברתי עם המחנכת ועם היועצת, ובחופש הגדול הודיעו לי סופית שאני עוברת. 
ביום הראשון ללימודים בכיתה ט' בכלל לא הסתדרתי, זאת אומרת כן הכרתי חברות והכל, אבל לא הרגשתי שייכת. כל הזמן הסתובבתי עם חברים שלי מהשכבה.
ככה זה היה בערך כל השבוע הראשון. אחר כך כבר ממש התחברתי עליהן, ואני ממש מרגישה שייכת ושהן חברות אמיתיות. 
אני מקווה שלא שיעממתי אותכם והגעתם עד לכאן, כתבתם לי שתשמחו לקרוא את הסיפור המלא על המעבר שלי אז פשוט כתבתי אותו. אני אשמח שתכתבו לי מה תרצו שאכתוב בפוסטים הבאים- חוויות אישיות שלי, דברים שקורים לי, לספר על החיים האישים שלי, על נושאים שאני אוהבת וכו'.
מאיה
5 תגובות
המעבר
02/11/2017 19:38
מאיה
היי! אז האמת שלא יצא לי ממש להפעיל את הבלוג.. קרו לי די הרבה דברים מאז, ויש דברים שאני רוצה לשתף אותכם. אני כבר בכיתה ט', ועברתי כיתה, זאת אומרת שנה שעברה הייתי בכיתה ח1 ועכשיו אני בכיתה ט6, לא שהיה לי רע או משהו, ממש ממש לא! היה לי הכי כיף שיש וחברים מדהימים ובאמת הרגשתי פשוט הכי כיף שם. אבל זו הייתה כיתת "מופת", והיה לנו ככ הרבה לחץ בלימודים ופשוט לא עמדתי בזה! לא יכולתי יותר להרגיש שאני הכי גרועה בכיתה, מפגרת בלימודים ופשוט נמאס לי מההרגשה הזאת. אז החלטתי לעבור לכיתה אחרת, כיתה "רגילה". האמת שבהתחלה היה לי לא קל בכלל, כל הזמן הייתי עם חברים שלי מהשכבה ובכלל לא הייתי בכיתה. עכשיו אני כבר די מחוברת אליהם והבנות ממש חמודות וגם הבנים(: חוץ מאיזה ילדה מעצבנת אחת אבל זה סיפור לפעם אחרת, בקיצור אם אתם רוצים שאני אספר לכם את הסיפור המלא ואת כל מה שקרה לי אני אשמח אם תכתבו!
מאיה
2 תגובות
הפוסט הראשון | מה תרצו שיהיה בפוסטים הבאים?
04/04/2017 22:43
מאיה
היי לכולם ! 
מה קורה? מה נשמע? 
אני ממש רוצה כבר להתחיל את הבלוג ולכתוב פוסטים, ובנוסף שיהיה לכם מעניין לקרוא. חשבתי אולי שתהיה פינה שתקרא:"מה אני חושבת על....?" וכל פעם בפינה זו אציג את דעתי על מישהומשהו. 
חשבתי גם שאוכל לעשות לכם כל מיני טאגים, כמו טאג הקיץ, טאג ה100 שאלות שלא שואלים וכדומה. 
בנוסף לכך, חשבתי שאוכל להעלות כל מיני פוסטים , שבהם אני מייעצת/נותנת לכם טיפים כמו: מה לקנות לחברה ליום הולדת? מה לעשות בחופשה כשמשעמם ואין מה לעשות? וכל מיני כאלה.. 
אני ממש אשמח אם תגיבו מה דעתכם על הרעיונות ועל הבלוג בכללי. מאוד חשוב לי שתאהבו את התוכן והוא לא יהיה משעמם. 
תכתבו בבקשה אילו מהרעיונות הכי אהבתם, או שלא אהבתם בכלל. בנוסף אני ממש אשמח אם תסמנו את הפוסט הזה בכוכב או באהבתי.
ניפגש בפוסט הבא , ואני מבטיחה שאני אשתדל שהוא יהיה מעניין ! 

1 תגובות